סימפטומים של חרדה חברתית

סימפטומים גופניים

סימפטומים קוגניטיביים

כאשר אנו דנים בקוגנטיקה אנו מתייחסים למחשבות ולרגשות שלנו.לכל אדם הסובל מחרדה חברתית יש מחשבות אוטומטיות שמתמקדות בכיצד מפרשים את התנהגותם וכיצד ישפטו אותם במצבים חברתיים.
חרדה סימפטומים
מחשבות אוטומטיות, כפי ששמם מרמז, הן מחשבות שצצות באופן אוטומטי כתגובה לסיטואציה כלשהיא. בכל פעם שאנו חווים רגשות עזים, המחשבות האוטומטיות הן המפתח להבנה של רגשות אלו. חשוב להבין כי מחשבות אלו לרוב אינן רציונאליות.

כאשר אתה נמצא בסיטואציה חברתית וחווה מצב של חרדה, סביר להניח שרצות באותו זמן מספר מחשבות אוטומטיות בראשך. נסה לדמיין את עצמך במצב האחרון שגרם לחרדה. אלו מחשבות צצו בראשך? מהו הארוע האחרון שהיווה את הטריגר לאותה מחשבה? אם קשה לך לזכור בהתחלה אל תילחץ. מחשבות אלו חולפות כה מהר בראשנו עד שרוב הזמן אנו כלל לא מודעים לקיומן. להלן כמה דוגמאות למחשבות אוטומטיות:

סימפטומים התנהגותיים

הסימפטומים ההתנהגותיים של חרדה חברתית נוצרים כתגובה לסיטואציה חברתית. כנראה שסיטואציה זו יצרה חוויה עזה של אי נוחות עבור אותו אדם. כמו כאב פיסי, חרדה היא סוג של תמרור אזהרה עבורנו לנקוט פעולה ולהגיב. עם זאת, לאנשים הסובלים מחרדה חברתית, תמרור אזהרה זה אינו אפקטיבי כלל וכלל. הם לרוב עומדים חסרי אונים ומסתכלים כצופים מהצד. לאנשים ביקורתיים מהצד, פעולה זו (או חוסר פעולה זו) עלולה להצטייר כתבוסתנות. אנשים אלו לא מבינים שלאותו אדם לעיתים פשוט לא קיימת אופציה אחרת.

דפוס ההתנהגות הראשון היא קיפאון, שניתן להגדיר אותו גם כ-fight or flight. מדובר למעשה במנגנון הישרדות אבולוציוני לכל דבר-כאשר הגוף חש בסכנה הוא קופא במקומו. בזמן עבר, כאשר בפני האדם עמדה סכנת אמת מול טורפים שונים, הקיפאון היתה תגובה אינסטינקטיבית,טובה ומוצלחת. עצם הקיפאון איפשר לאותו אדם להעריך את המצב ולהמנע מצעדים אימפולסיביים. התגובה האינסטינקטיבית של הגוף למעשה הגנה עלינו.

תסמינים התנהגותיים

עם זאת, כיום, הקיפאון כמעט ואינו מועיל, מאחר ולא נשקפת לנו כל סכנת חיים. גם אם נחוש מאוימים אין הדבר אומר שהמציאות תואמת את הרגשתינו ואת מחשבותינו. כאשר אדם חווה תגובה של קיפאון , היא מונעת ממנו חופש תנועה, דיבור או תגובה. זאת הסיבה שכאשר בסיטואציות חברתיות אדם בעל חרדה חברתית לעיתים לא יצליח לדבר, פשוטו כמשמעו.

יש אנשים שברגעים אלו אפילו יתקשו לזכור פרטים טריוויאליים כמו מספר הטלפון שלהם או את כתובתם. לכן יש לזכור שמצב של קיפאון הוא זמני בלבד ולעיתים מדובר בעניין של שניות ספורות בלבד עד שהוא חולף לו. אפשרו לסיטואציה להמשיך והקיפאון יעבור בעצמו בסופו של דבר.

דפוס התנהגות השני הוא הימנעות. מאחר וסיטואציות חברתיות רבות גורמות לך להרגשת אי-נוחות, אתה צפוי לנסות להימנע מהן, לפחות מחלקן. הימנעות זאת שונה משל ,למשל, אדם הסובל מפחד ממעליות ולכן בוחר לעלות במקום במדרגות. השוני הוא שלעיתים לא קיימת בפנייך אלטרנטיבה אחרת.אם לדוגמא נוצר מצב שבו תוזמן לאירוע חברתי, אם אתה סובל מהפרעת חרדה חברתית קיימת סבירות גבוהה כי תעדיף בסופו של דבר לא להגיע כדי להימנע ממבוכה ומתחושות החרדה.

עם זאת, לא כל מי שסובל מחרדה חברתית נמנע מסיטואציות חברתיות באופן גורף. קיימים אנשים רבים שמשתדלים מאד לא להימנע מהסיטואציה שממנה הם חרדים, ועם זאת עדיין קיים אצלם דפוס התנהגות של הימנעות-גם אם הם אינם מודעים לכך לגמרי. מדובר בהתנהגויות שלעיתים כל כך מושרשות אצלנו עד כדי כך שאנו פועלים בצורה אוטומטית וכלל לא מודעים לכך.

לדוגמא, אדם שמסיט את ראשו לצדדים או מסתכל על הרצפה כדי לא להגיד שלום לאנשים אחרים. דוגמא נוספת היא שאותו אדם “בוחר” לצאת מוקדם מאוד מאותו אירוע חברתי. המירכאות באות להדגיש שלא באמת מדובר כאן בבחירה חופשית. אותו אדם משכנע את עצמו שהוא ממהר ושאין לו עם מי לדבר. זה כנראה יהיה תירוץ מצוין עבור אדם הסובל מחרדה חברתית.

לסיכום

דנו בחלק זה בשלושת הסיפטומים של חרדה חברתית: סימפטומים גופניים, קוגניטיביים והתנהגותיים. בפרקים השונים באתר זה תלמדו כיצד להתמודד עם הסיפטומים הקוגנטיביים וההתנהגותיים. אנו נדון בשני הכלים העיקריים ובעלי השפעה הרבה ביותר: דפי מחשבות וחשיפה.

שימו לב, כי השמטנו את הסימפטומים הגופניים. זאת מאחר וכל שלושת הסימפטומים קשורים אחד לשני בצורה ישירה. ברגע שנטפל בשניים האחרונים, נראה שגם הסימפטומים הגופניים ייפסקו בהדרגה. כמובן, שגם טיפול תרופתי יכול לצמצם את הסימפטומים הגופניים, בהמלצה ואישור של איש מקצוע בלבד.